לאחרונה עם העלייה במודעות הציבור, נכנס הנושא לסדר היום ביתר שאת, והשימוש בהן הפך עניין שבשגרה.
חוסר השיניים יוצר בעיות רבות, כמו חוסר היכולת לחייך יפה, אבל הקשה יותר הוא חוסר היכולת ללעוס כראוי.
חוסר טיפול במקום בו אין שן יכול להביא להצטברות חיידקים במקום אשר תפגע בכל השיניים שמסביב למקום החסר. בנוסף, סביב המקום חסר השן כל השיניים מקבלות הטיה לעבר המקום הריק ובו בזמן, בשן שכנגד המקום הריק תתבצע בקיעת יתר.

כיצד ניתן אם כך לטפל בחוסר שיניים?
הפיתרון הוא פשוט התקנת שתלים דנטליים.
השתל עצמו הוא למעשה סוג של בורג מטיטאניום אשר יש לו הברגה חיצונית ופנימית כאחד. במהלך ההשתלה מבוצע קדח בעצם ואליו מחדירים את השתל. לאחר תקופת הקליטה (4-5 חודשים בלסת תחתונה וכ-6 חודשים בלסת עליונה) עובר הרופא לבצע את השיקום והשלמת המשנן החסר על ידי מיבנים וכתרים או לפי המצב שיקום על ידי תותבת ניתמכת ע"י שתלים.

הכנסת שתלים לצורך שיקום הפה

שיקום הפה בעזרת שתלים, הנו דרך טיפול מקובלת ובעלת אחוז הצלחה גבוה לטווח ארוך ומהווה חלק בלתי נפרד מרפואת השיניים המודרנית.

השתלים תורמים לשיפור התפקוד, האסתטיקה ואיכות החיים, הקשורים למערכת הלעיסה. אין צורך להשחיז שיניים בריאות, לא עוד תותבות מרקדות בפה, אלא כתרים וגשרים או תותבות יציבות ונוחות.

מהו שתל ?

השתל היינו גוף מתכתי קטן דמוי בורג המוכנס לתוך עצם הלסת על מנת לשמש תחליף לשורש השן. המתכת ממנה עשוי השתל היא הטיטניום. זוהי מתכת חזקה התואמת ביולוגית לרקמות העצם והחניכיים ועמידה בפני הכוחות הפועלים בפה. שתלי הטיטניום נקלטים בלסת תוך יצירת מגע ישיר והדוק עם העצם (אוסטאואינטגרציה).

לאחר תקופת המתנה של 4-6 חודשים המאפשרת את קליטת השתל בעצם, מורכב על "השורש" המלאכותי מבנה מיוחד ועליו ניתן לבנות כתר או גשר או לתמוך ולייצב תותבת.

מהם התנאים להצלחת שתל ?

1. בריאות תקינה.
2. עצם לסת בעלת מבנה וגודל מתאימים להשתלה.
3. חניכיים בריאות.
4. שמירה טובה על היגיינת הפה.

מהם הסיבוכים האפשריים ?

בעקבות ההשתלה יכולות לקרות התופעות המקובלות לאחר כל טיפול כירורגי כגון כאבים, נפיחות, דימום, שטפי דם תת-עוריים, אי נוחות, חום וכו'. במקרים חריגים ונדירים עלולים לקרות סיבוכים כמו פריצה לסינוס או פגיעה בעצבי הלסת או בכלי דם העוברים בתוך הלסת.
ההצלחה בשתלים בד"כ גבוהה - 95% - 90%, אולם קיימים מקרים בהם הטיפול נכשל מסיבות שונות שחלקן בלתי ברורות. הכישלון יכול לקרות מיד לאחר בצוע ההשתלה, לאחר מספר חודשים ואף לאחר סיום השיקום הסופי. במקרים של כשלון אין איחוי בין העצם והשתל או שהאיחוי הראשוני שנוצר עובר ספיגה והשתל מאבד אחיזתו בעצם וחייבים להוציאו. במקרים כאלה ניתן לבצע בד"כ השתלה חוזרת לאחד כ3- חודשים.

לצערנו, אין באפשרותנו להבטיח הצלחה בכל מקרה של השתלה למרות מאמצינו לבצע הטיפול בשיטות הטובות ביותר שנותנות מירב הסיכויים להצלחה. ההצלחה תלויה בגורמים שונים, שחלקם עדיין לא ידועים, ובין השאר תלויה בשיטת העבודה, ברופא/ה הכירורג/ית וברופא/ה המשקמ/ת, בחומרים וסוג השתל ובמתרפא עצמו (בעיקר גיל, בריאות, ועישון, העישון מפחית את סיכויי ההצלחה מאחר ומעכב את יצירת וריפוי העצם).

מתי מומלץ לבצע השתלות ?

1. חוסר שיניים וצורך בתותבות שלמות:
עיגון וייצוב תותבת שלמה - מהווה גורם מייצב, משפר את היכולת והרגשת ביטחון בדיבור ונגיסה, מפחית את הכאבים בחניכיים וספיגת העצם. אפשרות אלטרנטיבית על ידי שיקום לסת שלמה באמצעות שיקום קבוע ולא נשלף. עיגון גשר ללסת שלמה למספר מרובה של שתלים הפזורים בלסת.
2. חוסר שיניים אחוריות חד צדדי ודו צדדי של הלסת:
אפשרות אלטרנטיבית לתותבת חלקית להוצאה, על ידי שיקום אזור הלסת מחוסר השיניים באמצעות שיקום קבוע ולא נשלף. עיגון גשר למספר של שתלים הפזורים באזור החסר. בשיטה זאת אין הישענות של התותבת, המשלימה את חסר השיניים החלקי, על שיניים קיימות דבר שבטווח הרחוק, פוגע גם בהן.
3. קושי בקבלת תותבת נשלפת ודרישה לשיקום יציב ו/או קבוע.
4. חוסר שן בודדת או יותר בין שיניים תקינות ו/או שלא רוצים או לא ניתן לשקם על ידי גשר:
שתלים יכולים למנוע את הצורך בטיפולי שורש והשחזת שיניים סמוכות לאזור החסר ולפתור בעיה במקרים בהם השיניים הסמוכות אינן יציבות על מנת לשמש כשיניים תומכות לגשר.

מתי לא מומלץ לבצע השתלות ?

1. מתרפאים המטופלים בהקרנות או כימוטרפיה.
2. מתרפאים הסובלים בבעיה פסיכיאטרית או בעיות במערכת הדם והקרישה.
3. מתרפאים הסובלים ממחלות כרוניות לא מאוזנות כגון סכרת, מחלות לב מסוימות, מחלות עצם ועוד.
4. בלסת אשר ממדיה קטנים בגלל ספיגה מתקדמת של העצם.
5. שמירה לקויה של היגיינת הפה.
6. מחלות של הרקמה הרכה ואזורי עקירות שבוצעו לאחרונה, מחלות כרוניות מאוזנות, ועישון מוגדרים כהתוויות נגד יחסיות.

מהם שלבי הטיפול ?

בדיקה כירורגית: למתרפא/ה שהופנה בדרך כלל על ידי הרופא/ה המשקמ/ת, נעשית שוב בדיקה יסודית של רקמות חלל הפה, ע"י הרופא/ה הכירורג/ית, ומנותחים צלומי הרנטגן. במידה והמקרה מתאים להשתלות, נקבעת התכנית והמתרפא/ה מקבל הסבר ומוזמן לכירורג/ית לבצוע ההשתלה. במידה והמקרה גבולי, מופנה המטופל/ת לבדיקות נוספות ו/או צילומי הדמיה והמתרפא/ה ומוזמן/ת לכירורג/ית לבדיקה נוספת.

ההשתלה: מבוצעת בד"כ ע"י רופא/ה כירורג/ית לאחר חתימת המתרפא/ה על טופס הסכמה. הטפול אינו מסובך ונעשה בהרדמה מקומית. הכירורג/ית חושפ/ת את עצם הלסת וקודח/ת בעצם ליצירת חלל שלתוכו מוכנס השתל ומכוסה ע"י רקמת החניכיים. הטפול קצר (30-90 דקות - תלוי במספר השתלים), עדין ובד"כ לא מכאיב.

שלב הקליטה: שלב הקליטה נמשך 4-6 חודשים. בשלב זה נבנית עצם סביב השתל ובכך מעגנת אותו לעצם הלסת. מתרפאים חסרי שיניים יקבלו בתקופה זו תותבת זמנית.

בשבועיים הראשונים לאחר ההשתלה - אסור להשתמש בתותבת!

שלב החשיפה: הכירורג/ית, תחת הרדמה מקומית, חושפ/ת את ראש/י השתל/ים שמכוסה ברקמת החניכיים, ומבריג/ה לתוכו דרך פתח החשיפה בחניכיים, את כיפת הריפוי. לאחר שלב זה מופנה המתרפא/ה חזרה לרופא/ה המשקמ/ת לצורך המשך השיקום של המשנן.

שאלות ותשובות נפוצות

שאלה: האם ההשתלה תגרום לנפיחות או כאבים ?
תשובה: התגובות הן אישיות וכל אדם חש שונה, רוב המתרפאים מספרים כי קיימת אי נוחות מועטה הדומה לעקירת שן ורק לעיתים מלווה בנפיחות הנעלמת תוך ימים ספורים.

שאלה: מהו אחוז הצלחת ההשתלה ?
תשובה: האחוזים המקובלים בעולם הם של 90-95% למשך חמש השנים הראשונות.

שאלה: לכמה זמן הטיפול הזה טוב ?
תשובה: שיקום שיניים על גבי שתלים יכול להצליח לשנים ארוכות ויש אף מחקרים המראים הצלחה ללמעלה מעשרים שנה.

שאלה: איך התחושה עם השתל והשיקום שעליו ?
תשובה: במקרה של כתר או גשר ההרגשה היא של שן טבעית לחלוטין, במקרה של תותבת הנשענת על שתלים מתקבלת תחושת נוחות ויציבות הרבה יותר טובה מאשר ללא השתלים.